ביה"ח נוסד ב- 1954 כ'כפר עבודה' – מודל שהיה מקובל אז באירופה וארה"ב. הרעיון שעמד מאחורי הקמתו היה לתת מענה לאוכלוסיה גדולה של מטופלים, שרובם הגיעו בגלי העליה, שבתום הגלים החריפים של מחלתם נזקקו למסגרת שתוכל לקלוט אותם ולסייע להם להשיג את מירב השיפור ולמצות יכולתם בתחומי החיים השונים.   לא היו קיימות חלופות בקהילה, והחשיבה היתה להקים כפר כמיניקוסמוס אוטונומי, שישרת את 'התושבים' וגם ייצר מסגרות שונות המאפשרות מגעים טיפוליים מבוקרים.

כפר העבודה הוקם במבנים ששימשו מחנה צבאי בריטי על שפת הים מצפון לעכו.   אוכלס לראשונות בכשלושים נשים, עם מחלת נפש ממושכת, שהועברו מבי"ח עכו הסמוך, אליו הגיעו לעיתים אחרי שנות נדודים באירופה ולאחר שאיבדו קשר עם בני משפחתן ועברן.

התנאים הפיזיים היו ירודים וקשים – ללא חשמל, מים לא נקיים ושירותים מחוץ למבנה. בודדים מהצוות המטפל היו בעלי השכלה וניסיון פסיכיאטרי. הצוות היה ברובו לא מקצועי וללא ניסיון בתחום אך עם חזון, תחושת שליחות, מסירות ורצון לנתינה . הלמידה והתמקצעות היו תוך כדי העבודה כשהמורים הבולטים הם דר' פליגלמן ואחריו דר' זוסמן והאחות הראשית אנאליז .

מלכתחילה הושם דגש רב על תעסוקה והתפתחו במקום: מתפרה, אריגה, גן ירק, שפניה, חנות למכירת עבודות היד. המטופלות גם היו שותפות לעבודות אחזקת המקום כניקיון ובישול. הגישה היתה תמיד שיקומית  ופורצת דרך בתחום. כבר לפני למעלה מארבעים שנה הפעיל ביה"ח הוסטל במרכז עכו עד שהמבנה קרס פיזית ואי אפשר היה לקבל מבנה חילופי. כמו כן היו עשרות דירות, בעכו ובנהריה, שדייריהן עבדו בקהילה או בביה"ח וקיבלו ביקורי בית מנציגינו להדרכה ותמיכה – היום קוראים לזה דיור מוגן.

עם השנים הפך המקום לבי"ח מודרני המטפל במגוון מחלות נפשיות ובמצבים פעילים וממושכים. התפתחו מחלקות סגורות פתוחות ושיקומיות, והתפתח המערך של מרפאות לבריאות הנפש בגליל המערבי.  צוות המטפלים עבר תהליך מואץ של התמקצעות בכל הענפים ומיישם גישות טיפול מתקדמות. מזה שנים מהווה ביה"ח שדה קליני להכשרת סטודנטים מהאקדמיה בכל המקצועות, ומשקיע במחקר.

התפתחות המרכז הרפואי לבריאות הנפש(מזרע) כיום 'מזור' במהלך כשישים שנות קיומו חלה ביחד ובמקביל להתפתחות תחום בריאות הנפש בארץ ובעולם.  תרמו לכך גורמים רבים וביניהם: השיפור ביעילות התרופות, הגדלת המשאבים המוקצים לטיפול ושיקום, ושינויים חברתיים של התפתחות הגישה ההומניסטית והפתיחות החברתית בכלל וכלפי נפגעי הנפש בפרט. השפעה רבה היתה לשורה של חוקים: חוק לטיפול בחולי נפש-1991 , חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק זכויות החולה, וכמובן חוק שיקום נפגעי נפש בקהילה-2000 . הוגדרו זכויות המטופל, וסל שירותי השיקום לו הוא זכאי בכדי לאפשר לו חיים בעלי משמעות בקהילה.  בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך העצמת המטופלים ובני משפחתם והפיכתם לשותפים פעילים בתהליכי השיקום וההחלמה, ואף בפיתוח השירותים הניתנים ופיתוח הידע  בתחום.

התהליכים המתוארים הביאו לפריחת שירותי טיפול ושיקום מגוונים ברצף שביה"ח הוא חלק ממנו וכיום ההזדקקות לאשפוז בדרך כלל היא במצבי הקיצון בלבד.