מהפכה באשפוז הפסיכיאטרי

 בשנים האחרונות חל שינוי במערכות לבריאות הנפש בארץ ובעולם.  מאז שהוצג בית הסוטריה הראשון ב-1971 קיימת מחשבה על אפשרות טיפול אשפוזי "אחר" למתמודדים עם פסיכוזה. בעשור האחרון בישראל חל שינוי בגישת האשפוז הפסיכיאטרי. ב-2016 החלו לפעול "בתי סוטריה" בהובלת עמותת סוטריה ופרופ' ליכטנברג, ומאז נפתחו בקהילה עשרות בתים מאזנים מבוססי-עקרונות סוטריה המטפלים באנשים המתמודדים עם מצבים נפשיים חריפים ומסכימים לשהוּת שם ולקבלת טיפול. בניגוד, מטופלים במצבים פסיכוטיים סוערים המסרבים לטיפול ולאשפוז, נאלצים להתאשפז במחלקות סגורות וקונבנציונליות. אך לאחר פתיחת מחלה סגורה למטופלים חריפים בברלין לפני כעשור והממצאים שהם הציגו לפני מספר שנים, נתונים המראים שזה אפשרי וזה יכול להיות טוב נראה שהדרך נפתחה לעוד מחלקות כאלו ולמה לא בישראל שבה כבר יש רשת נרחבת של יחידות סוטריה \בתים מאזנים בקהילה?

וכך נוצר הרעיון לפתיחת מחלקות אשפוז סגורות בדגם סוטריה בבתי חולים פסיכיאטריות.

סוטריה במחלקה סגורה: מפנטזיה למציאות יום-יומית

ביוני 2023 נפתחה ב"מזור", לראשונה בישראל ובעולם, מחלקה סגורה בדגם סוטריה "עוגן " לגברים ונשים עם התקף פסיכוטי חריף,רובם בהוראת אשפוז במפגש הראשון שלהם עם הפסיכיאטריה. המטופלים מתאשפזים ישירות מהמיון ללא סינון מלבד האבחנה "פסיכוזה באשפוז ראשון".

למרות היותה מחלקה סגורה המטפלת במצבים סוערים, אין במחלקה אמצעי הגבלה מכל סוג שהוא וההתנהלות מבוססת על מודל סוטריה ועקרונות המודל המאפשרים ביטוי עצמי של המטופל ורצונותיו, שבירת ההיררכיה ביחסים בין המטופל ומשפחתו לבין הצוות, והחלמה בתוך המיליה הטיפולי והחברתי שנוצר. המחלקה מעוצבת כ"בית" עם "חיים נורמטיביים" ועצמאים בתוך המסגרת האשפוזית, כולל הכנת ארוחות על ידי המאושפזים והצוות. הצוות המקצועי מגוון ומועשר בצוות "מלווים" (כמספר אנשי הצוות הסיעודי), חלקם בעלי ידע מניסיון. ההתמודדות עם מצבים סוערים נעשית על ידי הכלה, מתן אמצעים חלופים לרגיעה, הדגשת ה-״להיות עם ולעשות עם״ ומתן טיפול פרמקולוגי. חלק מהאתגרים במחלקה הוא השינוי במבנה ההיררכי המקובל על כל המשתמע מכך: ללא תחנת אחות, צוות הנמצא עם המטופלים, עבודה בגובה העיניים, ארוחות משותפות. הצוות מתפקד בשיתופיות תוך הבנה שההתנהלות היום יומית מהווה חלק קריטי מהטיפול ה"פורמאלי " ותורם רבות להתמודדות עם אחד האתגרים העיקריים של מחלקה סגורה, מצבי קיצון של אלימות ותוקפנות במרחב ותוך שאיפה להימנע ככל האפשר מטיפול תרופתי נגד רצון המטפל .

ההרצאה תתאר את מדובר במהפכה אמיתית  בטיפול במטופלים המאושפזים בהוראות אשפוז ובניגוד לרצונם, מבחינת הרכב הצוות והכשרתם ,  הטמעת העקרונות של הסוטריה במחלקה סגורה , יצירת צוות כקהילה קרובה ומאוחדת שבתוכה נוח לשתף להשמיע ולהישמע  וכן יש לציין תוצאות מחקריות ראשוניות המוכיחות אחרי שנה של תפעול שניתן לטפל במטופלים אלו ללא הגבלה כלל וללא העברה למחלקה סגורה קונבנציונלית, תוך ירידה באירועי אלימות והבעת אמון של המטופלים בטיפול בהם עד כדי רצון להישאר והלשלים תהליכי החלמה ושיקום באשוז בהסכמה בסיום האשפוז בכפייה .

צוות המקצועי של המחלקה :   השמיים הם הגבול

במחלקה עובדים צד לצד בשיטת מנהל מקרה ותוך כדי גישה א-הררכית (ככל האפשר) צוות רב מקצועי מיומן אשר עבר הכשרה לטיפול בהפרעות פסיכוטיות, תוך כדי יישום עקרונות של החלטות משותפות עם המטופלים וגם הצוותים הרחבים. הצוות מורכב מעובדים סוציאליים, מרפאה בעיסוק, מטפלת בדרמה, פסיכולוגית קלינית , רופאה פסיכיאטרית (אשר גם מנהלת את היחידה) וכמובן צוות סיעודי מקצועי. כל הצוות ובתוכו גם הצוות הסיעודי מתמקד בטיפול בשיטת ניהול מקרה המספק טיפול אישי, פרטני ומעמיק לכל מטופל ומטופל וליווי אישי ואנושי עבודה זו מאפשרת טיפולי מעמיק תוך יצירת יחסי אמון אך גם מתן מענה לסוגיות קליניות ספציפיות כאשר אנשי צוות השונים  מספקים את הידע שלהם הספציפי ותוך עזרה הדדית מצליחים לספק למטופל את הטיפול המקצועי ביותר שיש בכל תחום נדרש.

הצוות הרב מקצועי והצוות הסיעודי מתמודד עם סוגיות קליניות מורכבות ומצבי אלימות בעזרת עקרונות סוטריה של "להיות עם " ו"לעשות עם ", בזכות מיומנויות רבות בתחום המשא ומתן ודה אסקלציה, שימוש באמצעי ויסות והכלה (כגון יוגה, ספורט ועוד) ובעבודת צוות מתואמת היטב עם הצוות מלווים הנמצאים בכל משמרת ובכך  ההתמודדות עם מצבים קונפליקטואלים נעשית בצורה אנושית ותוך הפחתה משמעותית באירועי אלימות.

צוות המלווים : עוגן במחלקת עוגן

במחלקה עובדים לצד הצוות הסיעודי והצוות הרב מקצועי "מלווים" שחלקם בעלי מקצועות חופשיים שונים וחלקם מתוך ידע מניסיון .

הצוות במחלקת "עוגן" במזור דוגל בצורה אמיתית ועמוקה בהשטחת ההיררכיה ובכך נוצרה אפשרות לאינטגרציה של צוות המלווים לתוך המרקם ה"שגרתי" של מחלקה סגורה. המלווים נמצאים כל היום, עובדים יחד עם הצוות הסיעודי ומהווים מרכיב טיפולי משמעותי.

המלווים במזור מגיעים מרקעים שונים, וכמחציתם בעלי ידע מניסיון, חשופים כצרכנים במערכת הפסיכיאטרית ומביאים את ניסיונם האישי לתפקיד.  אין שווי ערך לנקודת המבט של שותפים לגורל וחברים לדרך, המטופלים רואים אותם כעמיתים למשא ונענים לקשר בגובה העיניים. עצם הידיעה שהמלווה עבר חוויות זהות או דומות מאפשר קשר קרוב ובלתי אמצעי. השימוש בידע מניסיון מותאם לכל מטופל וגם בהתאם ליכולת ורצון המלווה לחשוף.

ככלל, תפקיד המלווה במחלקה שונה ומיוחד ומהותו יישום העקרונות של "להיות ביחד " ו"לעשות ביחד" וכל מלווה מביא לתפקיד גם את כישוריו ויכולותיו. המאושפזים במחלקה הם במקרים רבים מאושפזים בניגוד לרצונם, ניסיון שמוכר להרבה מהמלווים מעצמם או מחשיפה של עמיתים שהתמודדו עם ניסיון זה וחוו אותו בצורה קשה לעיתים קרובות. מה שמהדהד במצב כזה הוא חוסר האונים וההתמודדות עם מצב מפחיד ולא מוכר והעשייה באה להפוך את הניסיון הקשה הזה לעשייה יום יומית משמעותית ומנרמלת חוויה. המטופלים משולבים ומהווים חלק פעיל בהתאם ליכולתם, מצליחים לקחת שליטה על חלק מהדברים והמלווים בעיקר אלו עם ידע מניסיון מיטיבים להעריך ולהגיב לחוויה של הצורך בכך אך גם הקושי של איסוף כוחות לצורך כך בעיקר כאשר החוויה המרכזית הנה הכפייה.  

רוח סוטריה במחלקה סגורה: מנקודת מבט של המאושפז ומשפחתו

החוויה בסוטריה אשפוזית שונה מאוד מאשר במחלקה סגורה רגילה. השהייה במסגרות סוטריה מפחיתה סטיגמה. הקול של המתמודד נשמע בהחלטות משותפות, על הטיפול ועל כלל ההתנהלות ביחידה.

וכדי להמחיש על מה אנחנו מדברים להל"ן ציתות ממכתב סיום האשפוז במחלקת "עוגן" במזור :

"מחלקת עוגן היקרים, תודה רבה על הכל, הרגשתי שאני בבית, למדתי לא לפחד לפתוח את הלב וגם לא לפחד לספר בצורה הכי טבעית את המחשבות הכי קשות ומוזרות שלי, כי אם לא המוח שלנו הוא הכלא. מחלקת עוגן טוב שהרמתם עוגן "

"כמעט חודש פה משחזרת את השיחה עם עמית ממומחה מה זה בכלל מחלה מול החלמה מול חמלה .אותם 4 אותיות בסדר שונה ומשמעות עצומה לתהליך שלי בעוגן . מה בעצם כל זה אומר ? שאני כלפי עצמי וכלפי הסביבה ,אני מסוגלת לכל החלמה ומכל מחלה , הכדורים עוזרים נכון , הצוות עוזר המון ויחד איתם הבנתי שאנחנו המפתח לכל דלת בתהליך …"

ולמרות שיש גם חוויות לא פשוטות ולפעמים רוצים "להשתחרר מהר מהטיפול בכפייה" עדיין נראה שהחוויה מעשירה, בונה ותומכת . ואנחנו שוב ושוב שומעים זאת ממי שחווה זאת .